<h1>תשובות רבינו אברהם ב"ר יצחק בעל האשכול סימן י"ט</h1>
<h2>דף י.</h2>
שאלה ילמדנו רבי' שעור פריעת כתובה באלו המקומות שנהגו לכתב בהן אלף דינרים מאתן דאוריתא וארבע מאות דנדוניא וארבע מאת תוספת, ונהגו (דמנכי) [דמגבי] תלתא, ורבינו כתב לדעתו ולדעת הגאונים שבטעות כותבין בכתובה מאתן דחזו ליכי מדאוריתא דלית הלכתא כרשב"ג [כתובות ק"י ע"ב]. ויש לנו לדרוש אם ההלכה מבטל המנהג ואין לאלמנה אלא כ"ה זוזין כשיעורא דרבנן, או המנהג מבטל הלכה וחייב ליתן לה מאתן זוזי כמו שהתנה לה. ואם יורנו שהלכה מבטל המנהג שאין לנו להחמיר במה שהקלו רבותינו, כדאשכחן בעלמא מקולי כתובה שנו כאן [שם], וכגון רב לא מגבי כתובה לארמלתא [גיטין ל"ה ע"א] ובכמה דוכתא, אכתי איבעיא לן התוספת שהוא תנאי כתובה אם הדבר פשוט דיהיב לה תילתא ממאי דכתב לה דההוא ודאי לאו בשיעורא דרבנן ולא בשעורא דאוריתא (תניא) [תליא] מילתא אלא כל חד וחד לפום מאי דאתני כדתנן [כתובות נ"ד ע"ב] אע"פ שאמרו בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף וכו'.
תשובה מה שכתבנו שכותבין בכתובות כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא טעות היא, כי אפילו כתובת בתולה מדרבנן היא וכסף של דבריהם הוא כסף מדינה והוא אחד משמונה של כסף צורי, לא כתבנו אלא עפ"י ההלכה והגמרא, כדאמרינן בסוף מסכת כתובות [ק"י ע"ב] לאפוקי מרשב"ג דאמר כתובה דאוריתא. ואמרינן בפרק קמא דכתובות [י' ע"א] חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן. ונפקא מינה למי שמתנה עם האשה על מנת שאין לה אלא כתובת בתולה דחזי לה מדרבנן אי נמי במי שכונס אשה בעיר חדשה או בנקוטאי שאין מנהג באותה העיר אבל מי שמשדך אשה וכונסה ויש מנהג באותה העיר כותב לה כמנהג העיר וכל שכן למי שכתב והתנה בפירוש שעליו לקיים.
<h2>דף נד:</h2>
שאלה ילמדנו רבי' שעור פריעת כתובה באלו המקומות שנהגו לכתב בהן אלף דינרים מאתן דאוריתא וארבע מאות דנדוניא וארבע מאת תוספת, ונהגו (דמנכי) [דמגבי] תלתא, ורבינו כתב לדעתו ולדעת הגאונים שבטעות כותבין בכתובה מאתן דחזו ליכי מדאוריתא דלית הלכתא כרשב"ג [כתובות ק"י ע"ב]. ויש לנו לדרוש אם ההלכה מבטל המנהג ואין לאלמנה אלא כ"ה זוזין כשיעורא דרבנן, או המנהג מבטל הלכה וחייב ליתן לה מאתן זוזי כמו שהתנה לה. ואם יורנו שהלכה מבטל המנהג שאין לנו להחמיר במה שהקלו רבותינו, כדאשכחן בעלמא מקולי כתובה שנו כאן [שם], וכגון רב לא מגבי כתובה לארמלתא [גיטין ל"ה ע"א] ובכמה דוכתא, אכתי איבעיא לן התוספת שהוא תנאי כתובה אם הדבר פשוט דיהיב לה תילתא ממאי דכתב לה דההוא ודאי לאו בשיעורא דרבנן ולא בשעורא דאוריתא (תניא) [תליא] מילתא אלא כל חד וחד לפום מאי דאתני כדתנן [כתובות נ"ד ע"ב] אע"פ שאמרו בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף וכו'.
תשובה מה שכתבנו שכותבין בכתובות כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא טעות היא, כי אפילו כתובת בתולה מדרבנן היא וכסף של דבריהם הוא כסף מדינה והוא אחד משמונה של כסף צורי, לא כתבנו אלא עפ"י ההלכה והגמרא, כדאמרינן בסוף מסכת כתובות [ק"י ע"ב] לאפוקי מרשב"ג דאמר כתובה דאוריתא. ואמרינן בפרק קמא דכתובות [י' ע"א] חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן. ונפקא מינה למי שמתנה עם האשה על מנת שאין לה אלא כתובת בתולה דחזי לה מדרבנן אי נמי במי שכונס אשה בעיר חדשה או בנקוטאי שאין מנהג באותה העיר אבל מי שמשדך אשה וכונסה ויש מנהג באותה העיר כותב לה כמנהג העיר וכל שכן למי שכתב והתנה בפירוש שעליו לקיים.
<h2>דף קי:</h2>
שאלה ילמדנו רבי' שעור פריעת כתובה באלו המקומות שנהגו לכתב בהן אלף דינרים מאתן דאוריתא וארבע מאות דנדוניא וארבע מאת תוספת, ונהגו (דמנכי) [דמגבי] תלתא, ורבינו כתב לדעתו ולדעת הגאונים שבטעות כותבין בכתובה מאתן דחזו ליכי מדאוריתא דלית הלכתא כרשב"ג [כתובות ק"י ע"ב]. ויש לנו לדרוש אם ההלכה מבטל המנהג ואין לאלמנה אלא כ"ה זוזין כשיעורא דרבנן, או המנהג מבטל הלכה וחייב ליתן לה מאתן זוזי כמו שהתנה לה. ואם יורנו שהלכה מבטל המנהג שאין לנו להחמיר במה שהקלו רבותינו, כדאשכחן בעלמא מקולי כתובה שנו כאן [שם], וכגון רב לא מגבי כתובה לארמלתא [גיטין ל"ה ע"א] ובכמה דוכתא, אכתי איבעיא לן התוספת שהוא תנאי כתובה אם הדבר פשוט דיהיב לה תילתא ממאי דכתב לה דההוא ודאי לאו בשיעורא דרבנן ולא בשעורא דאוריתא (תניא) [תליא] מילתא אלא כל חד וחד לפום מאי דאתני כדתנן [כתובות נ"ד ע"ב] אע"פ שאמרו בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף וכו'.
תשובה מה שכתבנו שכותבין בכתובות כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא טעות היא, כי אפילו כתובת בתולה מדרבנן היא וכסף של דבריהם הוא כסף מדינה והוא אחד משמונה של כסף צורי, לא כתבנו אלא עפ"י ההלכה והגמרא, כדאמרינן בסוף מסכת כתובות [ק"י ע"ב] לאפוקי מרשב"ג דאמר כתובה דאוריתא. ואמרינן בפרק קמא דכתובות [י' ע"א] חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן. ונפקא מינה למי שמתנה עם האשה על מנת שאין לה אלא כתובת בתולה דחזי לה מדרבנן אי נמי במי שכונס אשה בעיר חדשה או בנקוטאי שאין מנהג באותה העיר אבל מי שמשדך אשה וכונסה ויש מנהג באותה העיר כותב לה כמנהג העיר וכל שכן למי שכתב והתנה בפירוש שעליו לקיים.
